"תקשורת לא-אלימה"

אסטרטגיות של תקשורת

 

הצורך כבסיס לפעולה האנושית

גישת "התקשורת הלא-אלימה" יוצאת מנקודת הנחה שהפעולות האנושיות בכלל והתקשורת הבין-אישית בפרט נובעות מתוך מוטיבציה לסיפוק צרכים. כשאדם מתנהג בדרך שפוגעת בשני מתוך מודעות לפגיעה אנו רואים בכך אלימות. למעשה כל שימוש בפחד, אשמה או בושה נתפס כאלימות.

 

מנבאי האלימות

פעמים רבות, עקב חוויה של הישרדות, אין האדם מודע לרפרטואר של התנהגויות יעילות המאפשרות סיפוק הצורך שלו תוך שמירה על הרמוניה. מחקר שנערך בארה"ב (דיקמן ושות' 1996) זיהה שלושה מאפיינים של התנהגות מתוך חווית הישרדות; מאפיינים אלו נקראו ע"י החוקרים שלושת מנבאי האלימות:

1. אימפולסיביות

2. השלכת אחריות (מיקום שליטה חיצוני)

3. היעדר קשב אמפתי (קשב אמפתי הוא היכולת להבחין ברגשות וצרכים של השני).

 

ארבע אסטרטגיות להתמודדות עם מציאות בלתי-רצויה

האתגר הוא, אפוא, התמודדות במצבים של איום על צורך או מצבים של צורך בלתי מסופק מתוך בחירה ממאגר של אסטרטגיות להתנהגויות יעילות לסיפוק הצורך.

בהתמודדות עם מציאות בלתי רצויה, עשוי אדם לבחור באחת מתוך ארבע אסטרטגיות ע"מ לספק את הצורך.

 

1. כוח : היתרון הצפוי – סיפוק הצורך; המחיר הצפוי – ניכור, כוח חוזר (בומרנג)

2. ניתוק מגע : היתרון הצפוי – התנתקות ממרכיבים בלתי רצויים; המחיר הצפוי – ניתוק ממרכיבים רצויים.

3. וויתור : היתרון הצפוי – שמירה על הרמוניה. המחיר – תסכול (המציאות איננה משתנה).

4. הידברות : היתרון הצפוי – הסכמות על פתרון ( Win-win ); המחיר הצפוי – אנרגיה, זמן וכו'.

 

חשוב לציין שכל אחת מהאסטרטגיות הללו לגיטימית ועשויה להתאים להתמודדות עם מציאות במצבים שונים, ובלבד שהאסטרטגיה הזו נבחרת מתוך שיקול דעת ולא מתוך חוויה של הישרדות. הפעלת כוח מתוך שיקול דעת והתכוונות תהיה למעשה שימוש מושכל בסמכות, או הצבת גבולות באסרטיביות, תוך שמירה על כבוד הדדי. אם הבחירה באסטרטגיה זו תיעשה מתוך חווית הישרדות – קרוב לוודאי שההתנהגות תהיה כוחנית במקום אסרטיבית. כשמחליטים לנתק מגע מתוך שיקול דעת – ניתן לעשות זאת בדרך כלל מבלי "לשרוף גשרים" ובדרך מכבדת. ניתוק מגע מתוך חווית הישרדות עלול להיות בחזקת "בריחה" שיש לה השלכות מזיקות. וויתור מושכל נעשה מתוך מודעות ליתרונות שבו ולכן מניח את הדעת; לעומת זאת וויתור שנעשה מתוך חווית הישרדות - עלול להשאיר אדם בחוויית תסכול או אף חוסר-אונים. הידברות במובן של פתיחות ונכונות לקיים משא-ומתן יכולה להתקיים רק מתוך פניות רגשית והתכוונות לשימוש באסטרטגיה זו. ניסיון לקיים הידברות מתוך חווית הישרדות עלול להידרדר במהירות לכוחניות, בריחה או ויתור.

 

ניתן להתבונן על ארבע האסטרטגיות הללו מנקודת מוצא של המוטיבציה מאחורי השימוש בהן. השאלה אם כן היא מה המוטיבציה של האדם בשעה שהוא בוחר בכל אחת מהאסטרטגיות הללו כדי להתמודד עם המציאות.

1. כוח – המוטיבציה היא לייצר את המציאות הרצויה.

2. ניתוק מגע – המוטיבציה היא לצאת מסיטואציה בלתי-רצויה.

3. וויתור – המוטיבציה היא להגן על צורך אחר.

4. הידברות – המוטיבציה היא לספק את הצורך תוך שימור הרמוניה בין-אישית.

 

 

ניתן לראות בשלוש האסטרטגיות הראשונות (כוח, ניתוק, וויתור) אסטרטגיות חד-צדדיות, ז"א אינן זקוקות לשיתוף פעולה של הצד השני; ולעומת זאת האסטרטגיה הרביעית (הידברות) היא אסטרטגיה המחייבת שיתוף

פעולה של השני. לאור זאת, מנקודת מבט של סוג התקשורת הבין-אישית המתאים לכל אחת מהאסטרטגיות הנ"ל, ניתן להבחין בשני סוגים של תקשורת:

הסוג האחד: תקשורת המייצגת נקודת מבט חד-צדדית ומיועדת לייצר את המציאות הרצויה. סוג זה של תקשורת מתאים לשימוש בסמכות.

הסוג השני: תקשורת המיועדת להידברות, לפתיחה של משא-ומתן במטרה לעודד את הזולת לשתף פעולה מתוך מוטיבציה פנימית.

כשמשתמשים בתקשורת חד-צדדית, המסר המתאים לכך סגור למשא-ומתן ולעומת זאת כשמשתמשים בתקשורת המיועדת להידברות, המסר המתאים הוא מסר פתוח למשא-ומתן.

 

מסר סגור למשא ומתן (מתאים לצורך הפעלת סמכות בדרך מכבדת ובמקרים מסוימים לצורך ניתוק מגע)

המטרה היא לייצר כאן ועכשיו מציאות מתאימה לנו. אין שום כוונה לפתח דיאלוג או לפתוח במשא ומתן. אנו משתמשים בסמכות שלנו על מנת לקבוע באופן חד צדדי מה יקרה או מה לא יקרה.

חשוב לזכור: גם כשמשתמשים בסמכות ומציבים גבולות – חשוב לשמור על כבוד הדדי.

 

מסר דיאלוגי (מתאים לצורך הידברות – מומלץ בכל מקרה של מערכות יחסים מתמשכות)

המטרה היא להבין ולהיות מובנים. המסר בנוי מהבעה עצמית כנה, המשתפת ברגשות ובצרכים ולצד זאת הקשבה אמפטית לזולת, מתוך רצון כן להבין את רגשותיו וצרכיו, ללא שיפוטיות. הדיאלוג שנוצר משלב בתוכו הבעה עצמית ושיקוף כדי לוודא הבנה הדדית. הנחת היסוד היא שכאשר אנשים מתבטאים בכנות ובאותנטיות ומקשיבים לשני ללא שיפוטים ומתוך כוונה לאתר צרכים הדדיים, ברוב המקרים תימצא דרך לגשר על הפערים, וגם אם לא תימצא, ייבנה אמון הדדי ותימצא דרך להגיע להסדר סביר שמכבד את צורכי שני הצדדים.

 

אמפתיה

אמפתיה היא הכרה וחווית עולמו הפנימי של הזולת; "תקשורת לא-אלימה" רואה בכך מפתח להבנה הדדית. האמפתיה נעשית באמצעות שיקוף דברי השני או באמצעות שאלות המתעניינות במה שעובר עליו. ההקשבה האמפתית ממוקדת בהתעניינות בזולת ובמה שעובר עליו, זאת גם אם השני מתבטא בדרך של טענות, שיפוטים, או אפילו גידופים ואיומים. אנו נאמנים להנחה שהוצגה קודם לכן, על-פיה כשאדם משתמש באלימות, הוא עושה זאת מפני שאינו רואה דרך אחרת להשגת צרכיו. לפי-כך, כאשר הזולת מתבטא באמצעות מסר אלים - אנו מתייחסים אל צורת ההתבטאות הזו כאל מצוקה או היעדר יכולת לבטא את הרגשות והצרכים בדרך אחרת. על-כן אנו בוחרים להתחבר אל אותם רגשות צרכים ובקשות באמצעות "תרגום" של המסר האלים - לרגשות לצרכים ולבקשות.

 

המטפורות

ד"ר מרשל רוזנברג נעזר במטפורות על-מנת להאיר את המודל. הוא מכנה את שפת "התקשורת הלא אלימה" "שפת הג'ירף". גובהו הרב של הג'ירף מסמל את היכולת לצפות מראש את התוצאות להתנהגותנו וכמו-כן לראות את התמונה הכוללת. מעבר לכך, לג'ירף יש לב גדול ( 30 ק"ג !) המסמל את היכולת להכיל באמפתיה את רגשותיו וצרכיו של הזולת.

התן, מסמל ביללותיו תקשורת המבוססת על טענות איומים והאשמות.

 

במובחן מהמטפורות המייחסות תכונות קבועות לבעלי החיים, יכולים בני-האדם לבחור את דפוסי ההתנהגות שלהם, וכאן ההזדמנות הגדולה לרכוש באמצעות "תקשורת לא-אלימה" כלים לתקשורת אפקטיבית והרמונית עם הזולת.